בוגר המחזור הראשון בשנת 1999

 

בן 39 נשוי +2
בוגר המחזור הראשון בשנת 1999

ילדות: גדלתי במשפחה חסידית ויז'ניצאית והתחנכתי לאורך השנים במוסדות של  חסידויות ויז'ניץ וביאלה

מהיכן התעוזה? ככה לקום ולהתגייס כבחור חסידי למסלול שאפילו עדיין לא קיים, לא חששת?: האמת שהמחשבה על צבא הייתה שם עוד לפני שהגו את הרעיון על הקמת גדוד חרדי חדש, אך כאשר שמעתי על ההתארגנות של הנח"ל החרדי קפצתי על ההזדמנות בשתי ידיים.

מהפכן? מהפכן לא, מהפכה כן, היינו 30 בחורים חרדים יחדיו בגיוס, כל אחד מהחברים לגדוד היווה חלק מהמהפכה שלא עוצרת עד היום. זו הייתה הרגשה מאד טובה, וראינו את הפידבקים החיוביים כשהיינו יוצאים הביתה בחופשות, באותה תקופה היינו הגדוד הכי מתוקשר בצה"ל, והפידבקים היו חיוביים הן מהצד החילוני והן מהצד החרדי.

 

 

התמודדות בגדוד שרק הוקם: רוב הבוגרים מכירים את הגדוד כפי שהוא כיום, מאות חיילים חרדים יחדיו, מפקדים באותו ראש של החיילים, לפעמים אפילו ישנם מקרים של מפקד וחייל שהיו חברי חדר בישיבה, אבל בזמני לא זכינו ללוקסוס הזה והמפקדים לא ממש ידעו איך לאכול אותנו, וגם לא אנחנו אותם.. אבל אחרי המחזור הראשון שחלקנו יצאנו לקורס מכי"ם והמפקדים התחילו להיות חיילים שגדלו במסלול העניינים החלו לעלות על דרך המלך.

מילואים: מכיוון שכשהשתחררתי גדוד המילואים המפורסם של נצח יהודה, גדוד 941 "נצח ישראל" טרם היה קיים, אני ושאר החברים למחזור שובצנו בחטיבת הבקעה, שם אני משרת במילואים עד היום.

עם שחרורו מצה"ל עבד ויז'ניצ'ר בעמותת נצח יהודה כמזכיר במשך 3 שנים, לאחר מכן הקים מיזם חברתי של מגבנה עם מקום חינוכי לנוער כאשר החניכים מפעילים מגבנה ומסעדה שנמצאת בסמוך, כל זה נעשה בנוף הפסטורלי של מזרח גוש עציון למרגלות ההורדיון בישוב "שדה בר".