בטאון שבועות תשפ"ב

בין מתן תורה לארגון הבוגרים

ההבדל בין ארגון להתאגדות הנו שבארגון מישהו עומד מלמעלה ומארגן, לעומת התאגדות, שהיא לרוב בעקבות רצון להתאגד שעולה מהשטח, שמו של ארגון דרך אחים המכונה ארגון הבוגרים, מטעה לפעמים בעקבות הכינוי שדבק בו, ואולי הגיע הזמן לשנותו מארגון הבוגרים, להתאגדות הבוגרים.

כל אחד מאתנו זוכר את הימים החמים בבקעה, אמצע שדאות או סתם שבוע פלוגה, כשפתאום מתקרב למאהל רכב ובתוכו רבני העמותה עם קרטיבים קפואים, צ'וקולוק מפנק, ומילה טובה, כמים קרים על נפש עייפה, הליווי של העמותה היה שם במהלך כל שנות השירות, בג'נין ובטול כרם, בבית אל ובשילה, כל בוגר מוקיר על כך תודה לעמותה, אך לפעמים אנחנו שוכחים שאף אחד לא התכוון להפסיק לסייע, והסיוע הזה כל כך נצרך, אם זה באקדמיה או בשידוכים, בפיתוח העסק או חינוך הילדים, ובכל מה שנוגע למעבר חלק מהצבא לאזרחות

"אמצע שדאות או סתם שבוע פלוגה, ופתאום מתקרב למאהל רכב".

העמותה יכולה להמשיך והיא אף תמשיך להיות שם בעבורנו הבוגרים, אך בסוף, בקצה, אם אנחנו לא נהפוך את ארגון הבוגרים להתאגדות הבוגרים, נאלץ להמשיך להתמודד מול העולם כאינדבידואל, אבל רק אם נהפוך את זה להתאגדות אמיתית שמגיעה מהשטח נוכל להשפיע הרבה יותר, להצליח הרבה יותר, ולהגיע יחדיו, רחוק יותר.

בימים אלו אנו חוגגים את חג מתן תורה, כשבני ישראל עמדו למרגלות הר סיני לקבל את התורה, כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית, "אם מקבלים אתם את התורה, מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם", והאמת שזה קצת תמוה, הרי גם ככה בני ישראל הסכימו לקבל את התורה, אבל לפעמים אנחנו לא מבינים כמה מתנה מסויימת היא טובה עבורנו, עד שיש צורך לכפות עלינו הר כגיגית בכדי שנרצה לקבלה באמת ובתמים בכל נימי נפשנו.