בפעם הראשונה שראיתי את אותו חייל נמלאתי תמיהה והתפעלות, "מה לכהן בבית הקברות"?
ושנים של תפיסות עלום בסגנון – "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממך יצאו" רצו לי בראש.
אך לאחר מכן, את התמיהה החליפה התפעלות, אשר אותה החליפה הערצה.
הערצה לחבר לשירות אשר דבק בכל נימי נפשו, בתורת ישראל, עם ישראל, וארץ ישראל.

בבוקר,יום השישי האחרון, יום ירושלים, נכנסתי אל בית הכנסת הדתי לאומי שבשכונת מגוריי הורי.
אווירת היום הורגשה בכל פינה, "ותבנהו מהרה ותגדל כבודו", כל כך שונה מהילדות, כל כך מזכיר את אותה פעם ראשונה שפגשתי ב"מיזרוחניק" בצבא.
אבי שיחי' לא הצטרף אלי לתפילה, ולמען האמת לגמרי הבנתי אותו, חלק מהמהות של המקום שבו גדלתי הוא עצם ההתבדלות, לפעמים אני מסכים עם הגישה הזו, ולרוב פחות מתחבר, אבל להבין אני בהחלט מבין, אך לבסוף, זו מהות הישראליות, היעד אותו היעד, הדרך היא זו ששונה.

בימים אלה במיוחד אני מזכיר לעצמי ולחבריי, כי "אנשים שבטים אנחנו".
אסור שכולנו נהיה אותו הדבר, עם אחד אנחנו, עם אחד שהוא שניים עשר שבטים.
כל אחד וחלקתו, כל שבט ומטלתו. כל אחד ותפיסת עולמו,
אנשים אחים, אנשים שבטים, והתורה, אחת היא לכולנו.
חג מתן תורה שמח, ושנזכה לקבלה מאהבה.

בשבוע האחרון קיימנו בבית מדרש בוגרים שלנו שבע ברכות לחתן מיוחד מאד, החתן עלה מאיראן עם אימו ואחיו בדרך הזויה לחלוטין של שבועות שלמים במדבריות, בריחה ממש כמו בסרטים. אביו של החתן החליט להישאר באיראן ולא לעלות לישראל בגלל עסקיו, כמובן שבאופן זמני.

אך הממשל האיראני, החליט שהאבא משתף פעולה עם ישראל והחליט להכניסו לכלא. מאז ועד היום הוא לא יכול לתקשר עם ילדיו ואשתו, כמובן שהדרכון שלו נשלל ועוד סנקציות רבות.נ׳ החתן נאלץ במשך שנים להתמודד עם אתגרים רבים, הוא החליט להתגייס לפלוגה חרדית בצה״ל ולתרום את חלקו.

לאחר השירות הוא שאף ללמוד תואר,אך כסף אין. בעזרת נדיבים ואנשים טובים, הוא סיים מכינה אקדמית ואת מרבית התואר במכון לב וכעת? כעת הוא זוכה להתחתן בשעה טובה ומצלחת עם בחירת ליבו.
בוגרי נצח יהודה זכו להיות שם יחד איתו ולשמוח בשמחתו.

מלגות שמחכות לכם