בטאון חג השבועות

כולנו מכירים את המשנה באבות (ג', י"ז) התולה את האפשרות לקיים את התורה בצורך הפשוט של כל אדם לקמח, וכפי שמבאיר שם ר' עובדיה מברטנורא,הרי אם אין קמח, שאזי אין לו מה לאכול, הכיצד זה יהא ביכולתו לעסוק בתורה.

לפני שנה וחצי נאם הרב דוד לייבל שליט"א מייסד רשת הכוללים "אחוות תורה" את "נאום השבטים החרדי", שם הוא דיבר על כך שלאנשים שונים יש דרכים שונות לעבוד את ה', כשם שלכל שבט היה תפקיד משלו.

ובמילותיו הנפלאות אותם אצטט כאן בקצרה, אנחנו כאן הערב – ספרדים, אשכנזים, חסידים, ליטאים, קנאים, אקדמאים, נטורי קרתא, חיילים, כלל ישראל, באף תקופה לא היה רק צבע אחד, גוון אחד, לכל עם ישראל. אצל החסידים יש ויזניץ, בויאן, סערט ויזניץ, גור, בעלז, נהרא נהרא ופשטיה. גם אצל הלא חסידים היה מאז ומעולם סוגים שונים, יהדות הונגריה, יהדות עדות המזרח, יהדות אשכנז,יהדות ליטא. למרות הויכוחים, למרות השוני היה כבוד הדדי. והשוני לא הפריע לסאטמר-רב להיפגש עם הרבי מחב"ד, והשוני לא הפריע לחזו"א ללכת לבקר את ר' עמרם בלוי בכלא, והשוני לא הפריע לר' יוסף חיים זוננפלד ללכת עם הרב קוק ור' איסר זלמן ביחד למסע בין הקיבוצים.

הגמ' במסכת "מכות" מקבילה את איברי האדם ומנין המצוות, תרי"ג מצוות כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים. פירוש הדבר הוא שכל קיום מצווה מאפשרת ליישר תכונה אחת בנפש האדם, ומכלול כל המצוות מאפשרות תיקון מכלול תכונות האדם, ליצור את האדם השלם, והשאלה הגדולה היא שהרי אין אפשרות כזאת לעשות כל המצוות, אין אפשרות כזאת גם טכנית וגם הלכתית,

"כי אין מגזר אחד שחייב בכל המצוות", ואין מגזר שפוגש טכנית את כל המצוות.

שהרי הישראל לא יכול לקיים עבודת בית המקדש וקרבנות, והכהן לא יכול לקיים מצוות מחזיר גרושתו, בעל המכולת לא פוגש את מצוות לקט שכחה ופאה, ואברך בכולל לא פוגש מאזני צדק ואבני צדק, וא"כ איך אפשר להיות האדם השלם אם אי אפשר לקיים כל המצוות?!

והתשובה היא שאם עם ישראל מאוחד אז כל אחד משפיע את התכונה שקיבל בעשיית המצווה הספציפית על השני. ואני לא מדבר על השפעה מיסטית אלא על השפעה ממשית ופשוטה!

אף כל זאת כשאין מקימים חומות בין הקבוצות, אז יכולה להיות השפעה הדדית. אבל כשחוסמים – כשדוחים, כשאין כבוד הדדי, אז אין השפעה הדדית, ואז כל אחד – כל קבוצה נשארת בעלת מום.

כולם צריכים את כולם! העובד צריך את האברך והאברך צריך את העובד, אני אינני מדבר מבחינת כספית אלא מבחינת ערכית. סאטמר צריכה את חב"ד, חב"ד צריכה את פוניבז' ופוניבז' צריכה את ברסלב.

שבט לוי צריך את שבט זבולון, ושבט זבולון צריך את שבט לוי, אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח!

חיילי מסלולי נצח (חרב ומגן) צריכים את לומדי התורה הממיתים עצמם באוהלה למען הצלחתם בשמירת גבולות ארץ ישראל, ולומדי התורה צריכים את חיילי מסלולי נצח (חרב ומגן) העומדים לילות כימים על המשמר למען עם ישראל, ומי שיגיד לכם אחרת אזי או שהוא טיפש או שהוא משקר.

"נהרא נהרא ופשטיה", נהר נהר ומסלולו.

ואולי באמת הגיע הזמן שאנו עצמנו נפנים את זה יותר מכולם, נרים את דגלו של שבט זבולון ונישא אותו אל על בגאון,
נקרא בקול גדול "מי לה' אליי" שהרי מאז קרא מתתיהו החשמונאי את קריאתו של משה רבינו, "מי לה' אליי" הפכה קריאה זו לקריאת לוחמים,
ואין ראוי מבוגרי נצח לשאת קריאה זו בגאון.

ר' יצחק הוטנר זצ"ל כתב על זה פעם,
"שבע יפול צדיק, וקם". הצדיק הוא צדיק לא כי לא נופל. אלא כי נופל – וקם. נופל – וקם.
וגם אני, או אתה, או כל אחד – יש בו שייכות לצדיקות. אם אני מתמודד ממקומי שלי. אם אני קם ונופל. נופל וקם.
או כלשונו – "הסבל הוא הרחם של הגדלות."

זמן קבלת התורה, הוא זמן של התחדשות, קיימו וקיבלו, קיימו מיראה וקיבלו מאהבה, וזה שיהא "קיבלו", זה כבר החובה עלינו שנזכה לקבלה מאהבה, ואין דרך טובה יותר מאשר לקבלה יחד, השבוע ביום שני ערב חג השבועות חזר בית המדרש בוגרים לפעול בשעה טובה מחדש ביתר שאת בבית הכנסת שברחוב כורזין פינת עלמא בשכונת נחלאות בירושלים, ואין קבלת תורה מאהבה טובה יותר מאשר להצטרף ללימוד משותף יחד עם קהילת הבוגרים, נושאי הדגל, תורה ועבודה, חיים שיש בהם.

לסיכום: "אל תשאל מה קהילת הבוגרים יכולה לעשות בשבילך, שאל, מה יכול אתה לעשות עבור קהילת הבוגרים".

מדובר צה"ל נמסר דבר מפקד הגדוד, סא״ל נתאי עוקשי: ״גדוד נצח יהודה מגן על גזרת ארץ בנימין בכלל ועל תושבי בית אל בפרט.
בתקופה מאתגרת זאת גדוד נצח יהודה מרגיש חלק מהותי מתושבי בית אל, וחלק מחובותיו הוא להגן ולשמור על מורל העם.
אנחנו שמחים שנפל בחלקנו הזכות לקיים פעילות חשובה זאת.